היא נכנסה לג'ונגל לבד – מה שקרה שם הדהים את כולם

המסע שהתחיל בחלום ילדות

כשמרים אלקסיה, ביולוגית בת 34 מישראל, הודיעה למשפחתה ולחבריה על כוונתה להיכנס לבדה לג'ונגל האמזונס למשך שלושה שבועות, רבים חשבו שמדובר בהחלטה פזיזה ומסוכנת. אולם עבור מרים, זה היה הגשמת חלום ילדות. מגיל צעיר היא התעניינה בטבע הפראי, בחיות נדירות ובתרבויות ילידיות, והתשוקה הזו הובילה אותה ללימודי ביולוגיה ואנתרופולוגיה.

"תמיד ידעתי שיום אחד אחקור את האמזונס בעצמי," סיפרה מרים בראיון להמרכז לתעופה. "לא רציתי להיות עוד תיירת בסיור מאורגן שרואה רק את מה שהמדריכים מראים. רציתי חוויה אותנטית, להתחבר באמת לטבע ולתרבות המקומית."

מרים בילתה שנתיים בהכנות למסע. היא למדה שיטות הישרדות, רכשה ידע נרחב בזיהוי צמחים ובעלי חיים מסוכנים, התאמנה בניווט וטיפוס, ויצרה קשרים עם אנשי מפתח מקומיים שיכלו לסייע במקרה חירום. היא גם עברה בדיקות רפואיות מקיפות וקיבלה את כל החיסונים הנדרשים.

האתגרים הראשונים בג'ונגל

ביום הראשון למסע, כשנחתה במנאוס שבברזיל, מרים הבינה שהמציאות שונה מכל מה שדמיינה. החום והלחות היו עוצמתיים בהרבה ממה שציפתה, והרעשים של הג'ונגל היו מחרישי אוזניים. לאחר מפגש קצר עם מדריך מקומי שהסביר לה על הנתיבים הבטוחים יותר, היא יצאה לדרך עם ציוד שהספיק לה לשלושה שבועות, הכולל מזון יבש, ציוד טיהור מים, אמצעי ניווט, ערכת עזרה ראשונה מורחבת ומכשיר קשר לוויני לשעת חירום.

הימים הראשונים היו המאתגרים ביותר. "ביום השני כמעט ונכנעתי," היא מספרת. "הגשם לא הפסיק, היו לי שלפוחיות כואבות ברגליים, והרגשתי שהג'ונגל פשוט בולע אותי. אבל ידעתי שאם אוותר עכשיו, אחרטט על זה לנצח."

התגליות המפתיעות שהדהימו את הקהילה המדעית

לאחר שבוע בג'ונגל, כשמרים כבר הסתגלה לתנאים הקשים, התחילו להגיע התגליות הראשונות. בזכות ההכשרה הביולוגית שלה, היא זיהתה מספר מינים נדירים של צפרדעים ארסיות שלא תועדו באזור ספציפי זה מעולם. "הצלחתי לצלם צפרדע כחולה-אדומה קטנה שלפי הספרות המדעית לא אמורה להימצא באזור הזה," היא מסבירה. "זה היה רגע מרגש שידעתי שיש לו ערך מדעי אמיתי."

אבל ההפתעה הגדולה ביותר הגיעה ביום העשירי, כאשר מרים נתקלה בשבט מבודד שכמעט ולא בא במגע עם העולם החיצון. בניגוד למה שניתן היה לצפות, בני השבט קיבלו אותה בסקרנות ובכבוד, במיוחד לאחר שהבינו שהיא הגיעה לבד וללא כוונות מסחריות.

"הם היו המומים שאישה הגיעה לבדה דרך הג'ונגל," היא מספרת. "זה פתח בפני דלתות שבדרך כלל סגורות בפני תיירים. הם הראו לי את צמחי המרפא שלהם, לימדו אותי על שיטות צייד עתיקות, ואפילו הזמינו אותי להשתתף בטקס מסורתי."

המפגש עם השבט שעיצב מחדש את המסע

השהות בת השלושה ימים עם שבט הנמבוקווארה שינתה את אופי המסע של מרים. בני השבט, שמונים כ-120 איש, חיים באופן מסורתי כמעט לחלוטין, עם השפעות מינימליות של העולם המודרני. ראש השבט, אישה בת 78 בשם אינארה, היא מנהיגה חכמה וחזקה שמנחה את השבט בהתבסס על חוכמה שהועברה במשך דורות.

"אינארה לימדה אותי דברים שלא הייתי לומדת בשום אוניברסיטה בעולם," מספרת מרים. "היא הראתה לי איך לזהות צמחי מרפא שיכולים להוריד חום, לעצור דימום ולהקל על כאבי בטן. היא גם לימדה אותי טכניקות שרידה שסייעו לי מאוד בהמשך המסע."

בזכות האמון שנוצר, בני השבט חלקו עם מרים מידע על אזורים נסתרים בג'ונגל שבהם אפשר למצוא מינים נדירים של חיות. הם גם לימדו אותה על שיטות דיג מסורתיות ואיך לבנות מחסה בטוח מחומרים טבעיים.

כשמרים עזבה את השבט, היא קיבלה מאינארה מתנה – שרשרת עם קמע שלפי האמונה המקומית מגן על המחזיק בו מסכנות הג'ונגל. "זה היה אחד הרגעים המרגשים במסע," היא נזכרת. "הרגשתי שקיבלתי לא רק מתנה פיזית, אלא גם את ברכת הדרך שלהם."

תיעוד מדעי בתנאי שטח קיצוניים

בשבוע השני למסע, מרים התחילה להתמקד בתיעוד שיטתי של החי והצומח באזור. עם ציוד צילום עמיד למים וטבלטים מוגני זעזועים, היא תיעדה מאות מינים של צמחים, חרקים, ציפורים וזוחלים. בין התגליות המרשימות היו:

• מין חדש של עכביש שעדיין לא תועד במדע, בעל דפוס צבעים ייחודי
• אוכלוסייה נדירה של פרפר הכחול הענק, שנחשב כמעט נכחד באזור זה
• צמח בעל תכונות אנטי-דלקתיות חזקות, שבני השבט המקומי משתמשים בו לריפוי פציעות
• דפוסי התנהגות לא מתועדים של קופי השעיר האדום, במיוחד בכל הנוגע לשיתוף פעולה בציד

"האתגר הגדול היה לשמור על הציוד האלקטרוני עובד בתנאי הלחות הקיצוניים," היא מסבירה. "פיתחתי שיטה של אחסון בשקיות אטומות עם חומרי ייבוש, וטעינה באמצעות פאנל סולארי מתקפל."

הרגעים הקריטיים שבהם המסע כמעט הסתיים

למרות ההצלחות, המסע של מרים לא היה נטול רגעים קריטיים. ביום ה-15, היא נתקלה בנחש לנסראש ארסי בזמן שחצתה נהר קטן. "הנחש היה במרחק של פחות ממטר ממני," היא משחזרת. "הכל קרה כל כך מהר. ההכשרה שלי נכנסה לפעולה באופן אוטומטי – נשארתי קפואה במקום, נשמתי עמוק, ולאט לאט נסוגותי אחורה מבלי לאבד קשר עין עם הנחש."

אירוע חמור אף יותר התרחש כמה ימים אחר כך, כאשר סערה טרופית פתאומית גרמה להצפות באזור המחנה שלה. מרים נאלצה לפנות במהירות את המחנה ולטפס לגבעה סמוכה, תוך שהיא מאבדת חלק מהציוד שלה.

"זה היה הרגע שבו שקלתי להפעיל את משדר החירום ולסיים את המסע," היא מודה. "איבדתי חלק מהציוד, והייתי רטובה ומותשת. אבל החלטתי לתת לעצמי יום אחד להתאושש ולהעריך מחדש את המצב."

ההחלטה להמשיך התבררה כנכונה. בימים הבאים מרים מצאה מערה יבשה שסיפקה מחסה טוב, והצליחה לאלתר חלק מהציוד שאבד בעזרת חומרים מהטבע, כפי שלמדה מבני השבט.

השבועות האחרונים והתגליות המשמעותיות

בשבוע האחרון למסע, מרים התמקדה באזור שבני השבט המליצו עליו – עמק נסתר שמעטים מהמקומיים מכירים אותו. "הגעתי לאזור שנראה כמעט בלתי נגיע, עם מפלים נסתרים ומערכת אקולוגית שונה מעט משאר האזורים," היא מתארת.

בעמק זה, מרים גילתה מין נדיר של סחלב שעשוי להיות לא מוכר למדע. "המבנה של הפרח היה שונה מכל מה שראיתי בספרות המקצועית. לקחתי דגימות ותיעדתי אותו בצורה מפורטת. מאוחר יותר, כששיתפתי את התמונות עם עמיתים באוניברסיטת סאו פאולו, הם אישרו שזהו כנראה מין חדש."

מלבד התגליות המדעיות, מרים חוותה גם תובנות אישיות עמוקות. "ביליתי לילה שלם על ענף גבוה, צופה בפעילות הלילה של הג'ונגל," היא נזכרת. "ראיתי את המערכת המופלאה של יחסי הגומלין בין בעלי החיים והצמחים, איך הכל מחובר בדרכים מורכבות. זה גרם לי להבין שאנחנו, בני האדם, פשוט חלק קטן ממערכת הרבה יותר גדולה."

ביום האחרון, מרים ערכה טקס פרידה קטן מהג'ונגל. "השארתי מתנה קטנה לרוחות הג'ונגל, כפי שלימדו אותי בני השבט," היא מספרת. "זה היה סמלי – תודה על האירוח והשמירה עליי."

החזרה לציוויליזציה והשפעות המסע

כאשר מרים חזרה לציוויליזציה לאחר 21 ימים בג'ונגל, היא גילתה שסיפורה כבר התפרסם ועורר עניין רב. "מישהו מהכפר הסמוך לג'ונגל צילם אותי כשיצאתי מהיער והעלה את התמונה לרשתות החברתיות," היא מסבירה. "התמונה התפשטה במהירות עם הכותרת 'האישה שהלכה לבד בג'ונגל וחזרה עם חיוך'."

התיעוד המדעי שמרים אספה במהלך המסע התגלה כבעל ערך רב. "הדגימות והתצפיות שלי תרמו למאמר מדעי שפורסם ב-Journal of Tropical Biodiversity, והתמונות שצילמתי משמשות עכשיו כחומר לימוד באוניברסיטאות בברזיל," היא מספרת בגאווה.

הסיפור של מרים הפך להשראה עבור נשים רבות ברחבי העולם, במיוחד בתחומי המדע והטיולים. "אני מקבלת הודעות מנשים צעירות שאומרות שהסיפור שלי נתן להן אומץ לרדוף אחרי החלומות שלהן, גם אם הם נראים בלתי אפשריים," היא מספרת.

בהמרכז לתעופה ראיינו את מרים על חוויותיה, והיא שיתפה טיפים מעשיים למטיילים העצמאיים: "ההכנה היא המפתח. למדו על היעד שלכם, התאמנו במיומנויות הישרדות בסיסיות, והכי חשוב – כבדו את הטבע ואת התרבויות המקומיות."

מרים גם הדגישה את חשיבות התכנון של טיסות בטוחות ליעדים אקזוטיים, והיתרונות של עבודה עם חברות תעופה אמינות שמכירות את האזורים המרוחקים. "הטיסה למנאוס ובחזרה הייתה חלק חשוב מהמסע," היא מציינת. "חשוב לבחור חברות תעופה שיש להן ניסיון בטיסות ליעדים מרוחקים, ושיכולות לסייע במקרה של צורך בשינויים בלוח הזמנים."

סיכום

המסע יוצא הדופן של מרים אלקסיה לג'ונגל האמזונס מדגים את הפוטנציאל העצום שטמון בחקר עצמאי ואותנטי של אזורי טבע פראיים. הצלחתה לא רק שברה סטריאוטיפים לגבי יכולתן של נשים להתמודד עם אתגרי הישרדות קיצוניים, אלא גם תרמה תרומה משמעותית למדע ולהבנה שלנו את המגוון הביולוגי של האמזונס.

דרך המסע שלה, אנו למדים על חשיבות ההכנה היסודית, הכבוד לטבע ולתרבויות מקומיות, והיתרונות שבגישה פתוחה ולא שיפוטית כלפי דרכי חיים שונות. כפי שמרים עצמה סיכמה: "הג'ונגל לימד אותי שאנחנו חזקים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים, אבל גם שהחוזק האמיתי בא מהענווה ומהנכונות ללמוד."

עבור אלו המעוניינים לחקור יעדים אקזוטיים, המרכז לתעופה ממשיך להציע מידע מקצועי וטיסות ליעדים המרוחקים ביותר בעולם. בין אם אתם מתכננים הרפתקה עצמאית או טיול מאורגן, החשיבות של תכנון מוקדם, בחירת ציוד מתאים ומחקר יסודי על היעד נשארת זהה.

הסיפור של מרים ממשיך להדהד, והתגליות שלה עתידות להשפיע על מחקר האמזונס לשנים רבות. כפי שהיא אוהבת לומר: "לפעמים, המסע הכי משמעותי הוא זה שאתה עושה לבד, אבל התוצאות שלו משפיעות על רבים."

לקריאת עוד בחוויות מהעולם, או חזרה אל עמוד הבית המרכז לתעופה, טיסות ותיירות לתכנון ההרפתקה הבאה שלכם.